יום ראשון, 13 בנובמבר 2011

אוׁם


אתה עצבני והרגל שלך קופצת. לא קרה משהו מיוחד, אבל אתה פשוט מרגיש שהכל מעצבן וכלום לא מסתדר בראש. ההוויה מעצבנת. הקיום מעצבן. אתה לוקח את הכוס שעומדת על השולחן לידך. כוס תה. אתה מחזיק אותה חזק בשתי ידיים. מהדק עוד את האחיזה. מאיים לשבור אותה. ואז בפרץ של עצבים אתה זורק אותה על הקיר. היא נשברת והתה נמרח על הקיר ונוזל, טיפות טיפות, לכיוון הרצפה. אתה לא נרגע. אתה ניגש אל הנעליים , נעלי ספורט, שמונחות בסימטריה מושלמת בפינת הסלון ובועט בהן הכי חזק שאתה יכול – אחת אחרי השניה. קודם בנעל שמאל, אחר כך בנעל ימין. שמאל עפה לכיוון השיש במטבח. ימין לכיוון הקיר עם התה הניגר. אתה מסתובב אחוז אמוק, לא מסופק.
אתה לוקח ערימת ספרים שמונחת על השולחן ומעיף אותה לכל עבר. ואז אתה מחליט לעבור פריט פריט ורהיט רהיט בבית שלך ופשוט להפוך ולהרוס אותו עד שתרגע. הכסאות, השוחן, הטלויזיה, המערכת סטריאו, הצלחות והכוסות, הפסלים והתמונות. אתה צורח אההההההההההה! ושוב אההההההה!!
אתה לוקח את הסירים וזורק אותם על הרצפה ברעש. מרים את הטלפון הסלולרי ומנתץ אותו על הקיר. השלטים שאתה מעיף לאוויר מתפרקים והסוללות יוצאות מהן החוצה ומתגלגלות על המרצפות ברעש אופייני להן.

פתאום צלצול בדלת.
אתה משתתק. ניגש לפתוח את הדלת בלי להסתכל בעינית.
בפתח עומד שליח. הכרית מדיטציה במילוי קליפות כוסמת טבעיות בעלת תכונות אורטופדיות יחודיות המאפשרות תמיכה לישיבה ממושכת שהזמנת הגיעה סופסוף. אתה חותם וסוגר את הדלת. אתה פותח את העטיפה ומסתכל בכרית. אחר כך אתה מרפרף על הפרוספקט המצורף שמסביר על עבודת היד המיוחדת שהופכת את הכרית שקנית לכל כך מיוחדת ונוחה. אתה מרים את הכרית. ממשש אותה. מקפיץ אותה קלות ומתפיח אותה בשתי ידיים.
אתה לוקח את הכרית וזורק אותה במלוא העוצמה על הקיר הספוג תה. היא לא משמיעה רעש. באמת כרית טובה. זהו. נרגעת.