יום רביעי, 17 באוגוסט 2011

כלכלה לכל ילד


בורסה, איגרות חוב, קרנות פנסיה, מדד, ריבית, תשואה, בעלי מניות, בעלי שליטה, צמיחה, נאסד"ק, הנפקה, קרן המטבע. כמעט כל אדם בוגר מוצא את עצמו מול ערימת המושגים הזו בו בזמן שרובנו לא ממש מבינים את פשרם, לא כל שכן את משמעותם בהקשרים רחבים יותר של התנהלות שוקי ההון המקומיים והעולמים.

ישנם עוד נושאים רבים שרובנו לא מבינים את פשרם, אך מעט מהם כה נוגעים לחיי היומיום שלנו כמו אלה מתחום הכלכלה. רוב בני האדם בישראל (ואולי גם בעולם) מסיימים את בית הספר התיכון ואת השירות הצבאי שלאחריו בלי שיש בידיהם את הכלים הדרושים לנהל את כלכלתם ורווחתם האישית בנבונות ובעצמאות. לרוב הם תלויים בהוריהם שמנחים אותם בצעדיהם הראשונים כמו פתיחת חשבון בנק או התנהלות מול ביטוח לאומי. כך קורה שחוסר הידע וההבנה הכלכליים הבסיסיים מחלחלים פעמים רבות מדור לדור כשהמרוויחים העיקרים מהתופעה הזו הם האנשים והמוסדות שנמצאים בראש הפירמידה.

מצד אחד, אין אנו רוצים לגדל דורות של אנשים שיהיו שקועים אך ורק בענייני כספים מבלי לפתח אצלם שאר רוח בתחומים שאין להם ערך כלכלי כמו ספרות, היסטוריה, תנ"ך או אזרחות. מן הצד השני, המדינה ומערכת החינוך צריכים להיות אחראים על הכישורים הבסיסיים שהם מבקשים להעניק לאזרח כדי לדאוג לעתידו ולרווחתו ועל כן הם אינם יכולים להשמיט תחום כל כך משמעותי בחיי האזרחים כמו כלכלה והתנהלות פיננסית מגבולות אחריותם.

על כן כולי תקווה כי במסגרת השינויים הארגוניים שהציבור בתקופה זו מבקש לעשות בהתנהלות המדינה, ימצאו לנכון גם לטפל בסעיף שולי הזה לכאורה ולמצוא דרך לגדל אזרחים עם הבנה ותודעה כלכלית בסיסית שיכולו לשמש להם לעזר בתכנון עתידם.
מעבר לרווחה האינדיבידואלית של האזרחים, מהלך כזה גם יכול לשפר את ההתנהלות המאקרו כלכלית של מדינות העולם כפי שהסביר לאחרונה הכלכלן פרופ' הא-ג'ון צ'אנג בראיון לכלכליסט:

מה צריכים לעשות האזרחים? לעזור לממשלות להשתחרר מרעיון העוועים של שוק חופשי, ובעצם לצאת למלחמה על הכלכלה. "אסור להשאיר את הכלכלה לכלכלנים", הוא כותב. "מקצוע הכלכלה הסב ב־30 השנים האחרונות נזק לרוב האנשים". האזרחים צריכים להבין יותר בכלכלה, הוא טוען, ולהפוך למה שהוא מכנה "אזרחים עם מודעות כלכלית". "לכל אחד מאיתנו יש הרבה דעות על מגוון נושאים בלי שבהכרח תהיה לנו הכשרה טכנית", הוא אומר. "אני בטוח שלהרבה מהקוראים שלך יש דעות מגובשות על התחממות גלובלית, תקנים להיגיינה במזון או המצב הפוליטי בלי שיהיה להם תואר בתחומים האלה. אז למה אנשים חוששים לגבש דעות מוצקות על הכלכלה? כי עברנו שטיפת מוח שלפיה כלכלה היא דבר קשה שאנשים נורמלים לא יכולים להבין. זה לחלוטין לא נכון. הכלכלה ניתנת ברובה להסבר במונחים ידידותיים למשתמש. נכון שיש כמה פרטים טכניים שרק מומחים יכולים להבין, אבל כל אחד יכול להבין את העקרונות. וזה הצעד הראשון לקראת מימוש הזכויות הדמוקרטיות שלנו בנוגע למדיניות הכלכלית שהמנהיגים מכתיבים. בדרך כלל כשמציגים לאנשים קצת מספרים הם נבהלים ואומרים: 'המומחים בטח צודקים'. וזה בדיוק מה שאסור שיקרה, כי בשם פתרונות מדעיים וטכניים, המומחים האלה מצליחים לעשות ככל העולה על רוחם ולא לשאת בתוצאות".

יום רביעי, 10 באוגוסט 2011

מה יקרה אם


מה יקרה אם אני אסע באוטובוס לצפון ואצטרך לשירותים ועצירה של האוטובוס לא תראה באופק?
מה יקרה אם אדבר בפני קהל ויהיה לי בלק אאוט?
מה יקרה אם באמצע ארוחת ערב עם ההורים של חברה שלי אני אקיא?
מה יקרה אם באמצע ראיון עבודה אני אקבל סחרחורת?
מה יקרה אם יהיה לי סרטן?
מה יקרה אם אפגע בתאונת דרכים?
מה יקרה אם המטוס שאני טס בו יתרסק? או יחטף?
מה יקרה אם אהיה עיוור, חירש או אילם?
מה יקרה אם הקרובים אלי ימותו?
מה יקרה אם לעולם לא אתחתן?
מה יקרה אם אתחתן עם האישה הלא נכונה ואתגרש?
מה יקרה אם יהיה לי ילד שיוולד עם נכות?
מה יקרה אם תהיה לי ילדה שתוטרד מינית?
מה יקרה אם לא יהיה לי כסף?
מה יקרה אם לא תהיה לי עבודה?
מה יקרה אם אהיה זקן ובודד?
מה יקרה אם לא יהיה לי שיער?
מה יקרה אם יצטרכו לעקור לי שן?
מה יקרה אם הכלכלה העולמית תקרוס?
מה יקרה אם תפרוץ מלחמה?
מה יקרה אם האיסלאם ישתלט על העולם?
מה יקרה אם יקראו לי למילואים?
מה יקרה אם תיפול על ישראל פצצת אטום?
מה יקרה אם אמות?
מה יקרה אם המישהו הלא נכון יקרא את זה?

יום שלישי, 9 באוגוסט 2011

חרדי וטוב לו


אחת לכמה זמן מתפרסמים סקרים בעיתונים שמפלחים את האוכלוסיה בישראל ביחס לשאלות פוליטיות שונות כמו "האם אתה מסכים לפתרון שתי מדינות לשני עמים?" או "האם בתמורה להסכם שלום עם סוריה תסכים לוותר על רמת הגולן?". לעומת זאת, מעולם לא נתקלתי בסקר ששאל שאלות לא פחות גורליות עבור האזרחים במדינת ישראל כמו למשל: "האם אתה מסכים למימון הממשלתי שניתן לאוכלוסיה החרדית במדינת ישראל?", "האם אתה מסכים לכך שהאוכלוסיה החרדית תקבל פטור משירות צבאי?" או "האם אתה מסכים שמוסד הרבנות יהיה הקובע הבלעדי בנושא נישואין וגירושין?"

בשיח החילוני, נראה שנושא הפרזיטיות החרדית נתפש כמעין גזרה משמים שנהוג להתלונן על קיומה ובו זמנית לקבלה כמצב נתון. זה מה יש ועם זה נצטרך לשרוד מול האויבים מבחוץ המבקשים להורגינו.
 אבל בזמן מחאה חברתית כמו זו ששוטפת את ישראל בימים אלה, אולי הגיע הזמן להכנס בעובי הקורה של הסטטוס קוו החרדי-חילוני ולשנות אותו מן היסוד. אין ספק שמדובר בקופת שרצים שאף אחד לא רוצה לפתוח, אבל אם הרוב החילוני במדינה התחיל במלאכה של שינוי הסדר החברתי-כלכלי בישראל, רצוי גם שיגמור. לא יתכן שקבוצה הולכת וגדלה של אנשים יחיו כנטל כל כך משמעותי על שאר חלקי החברה. שנים של יהדות חרדית בגולה התקיימה בלי תמיכה כלכלית של מדינה ואף אחד לא ראה בכך פסול; אין שום חוק מוסרי או הלכתי שאוסר על חרדים לעבוד והאנומליה הזו צריכה להפסק.

היום חל תשעה באב ודווקא ביום סמלי כזה אני מציע לעשות מעשה שעלול לגרום לשנאת אחים ולקרע גדול. אבל אם החרדים באמת מאמינים בצורך לשמור על אחדות בתוך העם היהודי, הם צריכים לקחת אחריות על מעשיהם ולשאת בחובות שחלים על רוב אזרחי המדינה מלבדם. החילונים מצידם, אולי יחד עם אנשי הציונות הדתית, צריכים לאחד את השורות גם בנושא הזה ולהגיד אחת ולתמיד: די לנטל החרדי - העם דורש צדק חברתי. 

יום שלישי, 2 באוגוסט 2011

מקלות בגלגלים


בימים האחרונים החלו לצוף יותר ויותר קולות שמתנגדים בדרך זו או אחרת למחאה החברתית ששוטפת את ישראל מזה כמה שבועות. טענות מטענות שונות הופנו כלפי המפגינים ובינהן למשל: למחאה אין מטרות מוגדרות, היא שמאלנית מידי, המנהיגים שלה אינטרסנטים שמאוהבים במצלמות, אין הצדקה לקרוא להפלתו של ביבי כשכל הממשלות לפניו היו אחראיות לא פחות למצב שנוצר, המפגינים אוכלים סושי ומעשנים נרגילות – הם מפונקים עשירים ושמאלנים, רצוי שאנשי המאהל יחתכו בתקציב מכון הכושר שלהם והנסיעות לחו"ל לפני שהם מתלוננים ועוד ועוד.

זהו אחד מאותם מקרים מובהקים שבהם שופכים את התינוק עם המים. כמובן שבמדינה דמוקרטית מותר ואף רצוי להביע דעות שונות ולהתווכח, אבל הנסיון לחבּל בתקווה העתידית של מעמד הביניים לחיי רווחה טובים יותר במדינה רק בשם תחושות קיפוח בעוון חוסר ייצוג הולם של דעותיכם, הוא נסיון צדקני ומיותר.

המערכת הפוליטית בישראל של ימינו, והעומד בראשה במיוחד, מושפעים בצורה יוצאת דופן מהמושג המעט אמורפי שנקרא "דעת הקהל". בשבועות האחרונים הפוליטקאים לא ידעו את נפשם מרוב תסכול על חוסר היכולת שלהם להשפיע על "דעת הקהל" שנוצרה בעקבות המחאה החברתית. הביקורת נגד המחאה החברתית מבקשת להצר את רגליהם של מנהיגיה הנוכחיים של המחאה מבלי להציע אופציה חילופית ראויה, וכך היא משחקת לידיהם של הפוליטקאים ועוזרת להקטין את להבות המחאה על ידי מתן תחושה שדעתו של הקהל השתנתה. 

אני יכול להבין את רגשות המבקרים; ניחנתי בחוש ביקורת לא מבוטל שהתפתח עם השנים מתוקף עבודתי כמבקר מוסיקה ומלימודי באקדמיה שבהם נתבקשתי לקרוא טקסטים רבים ולבקרם - כך שאני מתקשה שלא לראות פגמים בכל דבר שנחות עליו עיני. גם לי יש ביקורת על המחאה, על ראשיה ועל חלק מסיסמאותיה, אבל יש זמנים שעדיף לשתוק בהם, להבליג, לראות את התמונה הכללית ולהפריד בין עיקר לטפל. לכן אני שומר את הביקורת שלי לעצמי כדי לא לפגוע במהות המהלך שהתגבש – השמעת קולו של מעמד הביניים ושאיפה לרווחה עתידית טובה יותר.

אני לא מציע סתימת פיות, אבל עשו טובה, אם אתם באמת תומכים ברעיון הכללי של שינוי חברתי כך שהפערים יקטנו ואיכות החיים של כלל האזרחים תשתפר, הצטרפו למחאה ונסו להוביל אותה כראות עינכם. הביעו את דעתכם, אבל אל תשכחו שיש לכם שותפות גורל עם כמות גדולה של אנשים ולפעמים עדיף שתוותרו על אמירה שהיא צודקת מבחינתכם כדי להשיג את המטרה הגדולה יותר.