יום רביעי, 12 בינואר 2011

ציירי לך שפה


לאחרונה נתקלתי בשני מאמרים העוסקים בהשפעתן של שפות והמבנה הדקדוקי שלהן על תבניות החשיבה והתפישה של בני האדם. המאמרים, האחד מאת גיא דוייטשר שפורסם בניו יורק טיימס והשני מאת איתי להט שפורסם בכלכליסט, הצביעו על תחייה מחדש בתחום הבלשנות של תיאוריית ספיר-וורף השנויה במחלוקת מראשית המאה ה-20 שניסחה לראשונה את הטענה כי שפה משפיעה על המחשבה והשתמשה בדוגמה המפורסמת (שהופרכה מאוחר יותר) לפיה האסקימואים מכירים עשרות מילים שונות שמתארות שלג, וכתוצאה מכך הם מסוגלים להבחין בין עשרות סוגי שלג שונים. התיאוריה הזו זכתה גם לביטוי ספרותי ברומן הנודע "1984", שבו מתוארים מנגנונים רשמיים של מדינה כשהם עוסקים בביטול מילות השלילה והביקורת בשפה כדי למנוע מאנשים לבטא מחשבות ביקורתיות ואף לחשוב אותן. העיסוק מחדש בתחום הבלשני הזה החזיר חוקרים לבחון שפות שונות ברחבי העולם ואת בני האדם המדברים אותן על מנת לאשש את התיאוריה; כך למשל עקבו שתי חוקרות אחרי 250 בני הקואוק, שבט אבוריג'יני קטן שחי בחצי האי קייפ יורק בצפון אוסטרליה וגילו כי בשפת בני הקואוק אין מילות כיוון כגון "קדימה", "אחורה", "ימין" ו"שמאל". דרכם היחידה לציין כיוונים היא לפי רוחות השמים. מהמחקר עולה כי אמנם הנחקרים לא יבינו משפט כמו 'הבית שמאחורי העצים', אך כל אחד מהם יודע במדויק היכן נמצא הבית במרחב ולאן הוא פונה כיוון ששפתם שמאלצת אותם לגלות כזאת התמצאות. 

מחיקת מילות ביקורת. 1984.
דוגמה נוספת להשפעת השפה על יכולותיהם של המשתמשים בה היא ההצלחה יוצאת הדופן של הסינים, הקוריאנים והיפנים במבחני מתמטיקה בינלאומיים וזאת הודות לדרך שבה הוגים מספרים בשפות האסייתיות. מלקום גולדוול, החוקר שביצע את המחקר, מסביר כי "בניגוד לאמריקאים, לסינים יש מערכת ספירה הגיונית. אחת עשרה נקרא 'עשר־אחת', שתים עשרה הוא 'עשר־שתיים' וכן הלאה וההבדל הזה לבדו גורם לילדים בסין ללמוד לספור מהר יותר ובגיל מוקדם יותר ממקביליהם האמריקאים. זה גם אומר שילדים אסייתים יכולים לבצע פעולות כמו חיבור בקלות רבה יותר. בקשו מילדה בת שבע דוברת אנגלית לחבר שלושים ושבע ועוד עשרים ושתיים בראש, והיא תיאלץ להפוך את המילים למספרים, ורק אז לעשות את החשבון. בקשו ילד אסייתי לחבר שלוש־עשרות־שבע ושתי־עשרות־שתיים, והתוצאה הדרושה נמצאת במשפט עצמו. אין צורך בשום תרגומי מספרים: התשובה היא חמש־עשרות־תשע". 
הסינים טובים יותר במתמטיקה.


הקריאה בשני המאמרים הנ"ל הביאה אותי לחשוב על הצורך שלנו בלימוד שפות שונות על מנת לפתח את המחשבה ואת היצירתיות שלנו. אם ניקח את המחשבה הזו לקצה, הרי שלו כל בני האדם או לפחות רובם היו יודעים את כל שפות העולם, לא היה צורך בשפה מאחדת כמו אנגלית או כמו ששאפה להיות האספרנטו ובכל מקום שאדם יימצא בו הוא יוכל להבין את בני המקום.
אולם מעבר לבעיה האדמיניסטרטיבית שכרוכה בללמד אנשים המוני שפות ויכולתם השכלית לקלוט אותן, מהלך כזה יהיה קשה לביצוע מכיוון שבעולם המודרני ישנה שאיפה לאיחוד שפות ולשליטה של שפה אחת בעיקר ממניעים כלכליים או אם תרצו קפיטליסטיים. השוק הגלובלי החופשי שואף בבסיסו לסטנדרטיזציה. לפני המהפכה התעשייתית, השען לדוגמה, ייצר כל חלק בשעון בנפרד (מחוגים, קפיץ וכו') ומכר אותו כיחידה שלמה. המהפכה התעשייתית גרמה לחלוקת עבודה (עוד לפני המיכון של העבודה) כך שאדם אחד ייצר מעתה מחוגים, אחר קפיצים, שלישי את מעטפת השעון וכך הלאה. בכדי שכל פס הייצור הזה יעבוד היה צורך בסטנדרטיזציה של החלקים כך שיתאימו בסוף לשעון אחד ובצורה כזו יוכלו לייצר ביתר קלות המוני שעונים. כל חלק בחיים המודרניים צריך לעבור סטנדרטיזציה על מנת לאפשר מסחר תקין, אפילו הזמן; כדי לתאם רכבות (או מטוסים), למשל, צריך לקבוע זמן קבוע ומסונכרן עם אזורים גיאוגרפים רחוקים, דבר שהתרחש בצורה משמעותית רק במאה ה-19 עקב הצורך בסטנדרטיזציה. 

סטנדרטיזציה בעקבות המהפכה התעשייתית
לכן, לאור האפשרות הקלושה שאנשי העולם ילמדו את כל השפות הקיימות בו, אני מציע שניקח את המושכות לידיים ולא רק שנלמד בעצמנו שפות אחרות, אלא אף נמציא מילים, מושגים ושפות חדשות, כך שנאתגר את המחשבה שלנו, נרחיב את התודעה ונטיב לתאר את העולם.
קחו למשל את שפת המוסיקה – תווים. אם יקום אדם וימציא שפת מוסיקה אחרת, סביר להניח שיגרום לכל המלחינים לחשוב בצורה אחרת על מוסיקה והשירים החדשים ישמעו בצורה שונה לגמרי. כמו כן, תידרש יצירה של כלי נגינה חדשים שיותאמו לשפה. השפעה בצליל שנובעת מהכלים ניתן לשמוע גם היום כשמשווים כלים מערביים כמו גיטרה ופסנתר לעומת כלים מזרחיים כמו עוד. החלק הקטן ביותר של הצליל, החלק האטומי, שמפריד בין הקלידים בפסנתר או הסריגים והמיתרים בגיטרה הוא שווה ערך לחצי טון, בעוד במוסיקה המזרחית ישנה אפשרות להגיע ליחידה קטנה יותר של רבעי טון. השוני בכלים משפיע כמובן על הצליל ועל דרך המחשבה על המוסיקה. אך עדיין צורת ההלחנה המקובלת בעולם מבוססת על תווים ועל ההרמוניות שאפשר ליצור מהם, למרות שבסך הכל מדובר במערכת סימנים שרירותית שאפשר לשנות אותה, לתת לה משמעויות אחרות ואולי בכך להשפיע גם על הדרך שבה אנחנו יוצרים וחווים מוסיקה.
לפיכך, ככל שניצור יותר מילים בתוך השפות הקיימות ועוד שפות שהדקדוק שלהן ייחודי, נוכל לפתח את המחשבה ולצאת מהקונבנציות המחשבתיות המקובלות שלנו.
מישהו מעוניין להיכנס שותף ביצירת שפה מיוחדת לאנשים ששונאים זיתים?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה